<h1>האגודה — כתובות</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[כתובות ק"י ע"א] אין מוציאין מכרך לעיר ומעיר לכרך אבל מוציאין מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע. רבי שמעון בן גמליאל אומר אף לא מנוה הרע לנוה היפה שנוה היפה בודק. הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין אחד אנשים ואחד נשים ואחד עבדים הכל מעלין לארץ ישראל לאתויי מנוה היפה לנוה הרע ואין הכל מוציאין לאיתויי עבד שברח מחוצ' לארץ לארץ. הכל מעלין לירושלים.
<h2>דף ז:</h2>
[כתובות צ' ע"א] שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. פר"י הא דאיתא בשילהי פירקין [צ"ה ע"א] הראשונה מוציאה מיד השנייה אלמא מה שגבה לא גבה. ותירץ דהתם במטלטלי לפיכך מה שגבה גבה אבל מקרקעי מה שגבה לא גבה.
<h2>דף כא:</h2>
[כתובות ק' ע"ב] אמר רב יהודה אמר שמואל מטלטלין של יתומים שמין אותן ומוכרין לאלתר. ורב חסדא אמר אבימי מוליכין אותו לשוקא ולא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא. רב כהנה הוה בידיה שיכרא דרב משרשיא בר חילקאי יתמא שהייה עד ריגלא. רבינא הוה בידיה חמרא דיתמי הוה לדידיה חמרא הוה מסיק ליה אתא לקמיה דרב אשי אמר מהו למישקלנא בהדן דילמא מיתניס נישבקינהו דילמא מיתקף אמר ליה זיל לא עדי' מדידך. פסק רשב"ם דהוא הדין בשני אחים או בשני שותפים מה שעושה בחלקו להרויח עושה בחלק חבירו וכן להפסד ובלבד שידוע שהוא זמן סחורה למכו' כדאמרינן סוף פרק כל הגט [ל"א ע"ב]. בשלש פרקים מוכרים את היין נפקא מינה לשותפי ובלבד שלא יהא פושע בדבר. ראובן הלוה מעות של יתומים על כוס של כסף ועל מעיל ולאחר ג' שנים טען אפוטרופוס היתומים לתת להן המשכונות להוליך למקום אחר פחות ממהלך יום. וראובן השיב אני ירא מעלילות בהגמון וכאשר יעריכו וישומו הנה כן אתן להן. ופסק הרבי ברוך דהדין עם היתומים כדאמרינן הכא הא דמקרב שוקא ואף על גב דאמרינן בערכין [כ"ד ע"א] מרגלית אין מעלין אותו ואין להקדש אלא מקומו ושעתו דווקא גבי הקדש דמקרא נפיק. אבל יתומים לא עשו כהקדש אלא לתקנתו ותו דהכא פשע שהלווה לאלמים.
תנן בערכין [כ"א ע"ב] (ומביא באלפס דף תקכ"ח באריכות) שום היתומים שלשים יום וכו'. ומכריזין בבוקר ובערב. כל הרוצה ליקח יבא ויקח על מנת ליתן לאשה כתובה ולבעל חוב את חובו. [שם כ"ב ע"א] אמר רב אשי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן ריבית אוכלת בהן. ר' יוחנן אמר אף לכתובת אשה משום מזוני. אמר רב נחמן מריש לא מיזדקיקנא לנכסי יתמי כיון דשמעתיה להא דאמרי יתמי דאכלי לאו דידהו ליזלו בתר שיבקייהו מיזדקיקנ' מעיקרא מאי טעמא לא רב פפא אמר משום פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מצוה נינהו. רב הונא בריה דרב יהודה אמר משום אימא צררי אתפסוה. מאי בינייהו איכא בינייהו שחייב מודה. אי נמי דשמתיה ומת בשמתיה. והילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. אמר רבא אין נזקקין ואי מזקיקנא מוקימנא אפוטרופוס לבד מנמצאת שדה שאינו שלו דאחזוקי סהדי שקרי לא מחזקינן (עד כאן באלפס).
<h2>דף כב.</h2>
[כתובות נ"ד ע"א] התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות. בירוש' משמע דוקא שתבעה מן השופי אבל תבעה מן האונס כגון שאין לה מזונות בהרווחה לא אבדה מזונות אם תבעה כתובתה.
[כתובות פ"ו ע"א] לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אי לא ניחא ליה למעבד מצוה מאי אמר ליה (תניינא) [תנינא] במה דברים אמורים במצות לא תעשה אבל מצות עשה כגון אומר לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו. ופשיטא דכופין ועל יתומים בדלא הניח אביהן אחריות נכסים מצוה על היתומים ואין כופין כדאמרינן פרק מי שהיה נשוי [צ"א ע"ב] גבי ההוא דשביק קטינא דארעא וטעמא דמצות כיבוד הוי מצו' עשה שמתן שכרה בצידה. ואין ב"ד שלמט' מוזהרין עליה. ומה שפי' בקו' לקמן דהוי מצוה דרבנן משום הכי אין כופין אין נר' לר"י דהא מצוה לקיים דברי האב דרבנן וכופין כדאמ' פ' השולח [מ' ע"א] כופין היורשין לשחרר.
<h2>דף כב:</h2>
[כתובות פ"ח ע"א] הנפרע שלא בפניו רבא אמר רב נחמן אפילו בעל חוב נפרע שלא בפניו שלא יהא כל אחד הולך ולוה מעות והולך ויושב במדינת הים. נראה דהלכה הכי דסתמא דתלמודא קאמר הכי פרק שום היתומים [כ"ב ע"ב]. ופירש רבינו חננאל דבירושלמי [ה"ח] מסיק דמשלחינן בתריה תלת' איגרי אי אתי טבות ואי לא אתי מקטלינן (נראה לי מחלטינן) נכסיה.
<h2>דף כד.</h2>
[כתובות נ"ד ע"א] אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו לא בכסות אשתו ובניו ולא בסנדליהון ולא בצבע שצבעו לשמן. כתב בספר מיימוני הוא הדין בעל חוב אינו גובה מהן והני מילי בגדי חול אבל בגדי שבת ומועדין גובין מהן. וכל שכן אם היו להן טבעות וכלי כסף וזהב שגובה. פסק הרמז"ל דווקא [מה] שהבעל תקן להם דאדעתא דהכי לא הקנה להן מעיקרא כדמחלק בירושלמי פרק קמא דקידושין [ה"ד]. אבל היכא דהיא הכניסה לו אין בעל חוב גובהה מהן אפילו כלי שבת ורגל. שוב נמצא בתשובה אחרת בשם הרמז"ל אפילו תקן הבעל לאשתו אין הבעל חוב גובה מהן והאריך בראיות. (במרדכי דף תקל"ט עמוד ל'. ובבא קמא פרק קמא דף מ"ג עמוד ב' וג' מחלק ומאריך).
<h2>דף כח.</h2>
[כתובות נ' ע"א] המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. והני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לית לן בה כדמוכח פרק מציאת האשה [ס"ז ע"ב] גבי מר עוקבא ובירושלמי [פאה פ"א ה"א] מפרש שנה ראשון חומש קרן ואחרי כן כל שנה חומש ריוח.
